ב-30
באוגוסט התייצבו רב-פקד תמר בת שרון וחוקרת נוספת ממשטרת ישראל
במשרדו של יוסף מלמד. הן באו בשליחות ממשלת ליטא, שמאשימה את
מלמד בהוצאת דיבתם רעה של תשעה ליטאים, שהוצאו להורג בידי השלטון
הסובייטי בשל היותם משתפי פעולה עם הנאצים. במולדתם הם נחשבים
ל"גיבורים לאומיים".
עורך הדין מלמד, בן 86, ניצול גטו קובנו ופרטיזן שנלחם ביערות, הוא יושב ראש ארגון
יוצאי ליטא בישראל. ב-1999 הוא שלח לתובע הכללי של ליטא מסמך
שכותרתו "ליטא: החטא ועונשו", שבו מופיעה רשימה של אלפי ליטאים ששיתפו פעולה עם הנאצים והוציאו להורג יהודים
במלחמת העולם השנייה. הרשימה נסמכת על עדויות שנגבו מניצולים
ועדי ראייה. מלמד דרש כי התובע הכללי של ליטא יחקור את פשעיהם.
ליטא לא נקפה אצבע. ממשלתה המתינה 12 שנים וכעת הוציאה צו לחקור
דווקא את מלמד.
אחד מהתשעה שאת כבודם מבקשת ממשלת ליטא
לרומם, הוא יוזס לוקסה, קצין בצבא ליטא, שב-1941 התיז באבחת
חרבו את ראשו של הרב זלמן אוסובסקי והציג לראווה את הראש הכרות.
ליטא היא מדינה שרבים מתושביה שיתפו פעולה בשמחה עם הנאצים
וקיבלו אותם כמשחררים ב-1941. עוד לפני "השחרור" החלו תושבי ליטא לטבוח בשכניהם היהודים. רוב יהודי ליטא, כ-200 אלף, הושמדו בשואה.
רבים מהרוצחים היו ליטאים. הנאצים לא היו צריכים לעודד ולדרבן.
במקום להתבייש בעברה, משכתבת ליטא את
ההיסטוריה שלה. היא מעניקה חנינות לליטאים שהועמדו לדין לאחר
המלחמה בבתי משפט סובייטיים, בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים.
היא רואה בהם גיבורים לאומיים. ב-2010 אף התירה ליטא שימוש
פומבי בצלבי קרס.
שתיקתה המבישה של ישראל מתפרשת בליטא
כחולשה. ולכן היא אינה מסתפקת רק בביטויים של נוסטלגיה לכיבוש
הנאצי ומקדשת את "הפטריוטים", משתפי הפעולה. בשנים האחרונות חוצפתה של ליטא עלתה מדרגה. היא החלה לתבוע מישראל
לחקור ניצולי שואה באשמת "פשעי מלחמה".
זה החל לפני כמה שנים בדרישה שישראל
תסגיר לידיה את תא"ל (מיל') יצחק ארד, שהיה קצין חינוך ראשי ויו"ר "יד ושם". הליטאים ביקשו את הסגרתו על שום היותו פרטיזן שלחם בנאצים ובמשתפי הפעולה הליטאים.
במקום להגיב בתקיפות ולהחזיר את הבקשה בלי לבדוק אותה, כפי
שמתבקש ממדינה שחרתה על דגלה לשמר את זיכרון השואה, הסתפק משרד
המשפטים הישראלי בדחיית הבקשה, בצירוף אמירה כי מוטב שהיא לא
היתה מוגשת, או משהו ברוח זו.
בהמשך חזרו הליטאים על התעלול הנבזי
- להאשים ניצולי שואה ב"פשעי מלחמה" - והפעם כיוונו אותו נגד פניה יוכלס ברנטוסבקי, תושבת וילנה, ורחל מרגוליס מרחובות.
מתברר כי בפרשת מלמד לא היה שום תיאום
בין משטרת ישראל למשרד המשפטים. מתמיה שמשטרת ישראל, שחוקרת
לרוב באטיות, הפגינה זריזות יוצאת דופן דווקא בנוגע לבקשה של
ליטא לגבות עדות ממלמד.
אך מטרידה עוד יותר היא שתיקתה הרועמת
של ממשלת ישראל. הגיע הזמן שהממשלה תפסיק להבליג ותנקוט מחאה
חריפה, כדי לשים קץ אחת ולתמיד לחוצפה הליטאית. הכרזה על שגריר
ליטא בישראל כאישיות בלתי רצויה, או לפחות הורדת דרג היחסים,
הם צעדים ראויים מצד מי שמתיימרת להיות מדינתם של ניצולי השואה. haaretz.com
| 
